האם אלכוהוליסטים חושבים על שורות חשמליות?
אני כותב את זה על הספה של ההורים, באחת הקריסות הגופניות והנפשיות החזקות שחוויתי.
גלים של חום, גלים של קור, גלים של בכי
לא רציתי שהבלוג הזה יהיה על הגמילה וההתמודדות שלי אבל זה מה שאני מתעסק בו.
אני חושב שאנשים לא בהכרח מבינים מה אני עובר וגם אני לא מבין מה אני עובר — אני עובר גמילה מאוד רצינית מאורח חיים וסגנון מסוים, מהסמים הכי קשים שצרכתי, תוך כדי שאני ממשיך עם החיים ה”רגילים” שלי ונלחם על הבריאות שלי, השפיות שלי, והכי חשוב — העסק שלי, שבואו לא נשכח שעוסק בחלקו הגדול באלכוהול.
אנשים עם כוחות נפשיים ובלי כוחות נפשיים בדרך כלל לא עוברים ברגיל את מה שאני עובר בלי מוסד או משהו, וכל רגע וכל יום שאני מצליח לתפקד הוא ניצחון מבחינתי.
בנוסף, הגעתי כבר לא בטוב לסיטואציה — תמיד היה לי קשה להבין ולשתף מה עובר עלי רגשית וגופנית, ואני אדם מאוד מודחק ומוחזק. אני לא מספר לרוב העולם מה הולך איתי. כמה זה קשה לעשות כל דבר. כמה קל לי ליפול.
המחמאות שאני מקבל על זה שאני מתמודד עם הכל בלי מוסד גמילה זה מאוד נחמד, אבל אני עכשיו בשלב המזעזע שאני עדיין לא מקבל יתרונות משום דבר ומתמודד רק עם החסרונות עד שיגיע השיפור הגדול.
אני בטוח שהוא יגיע, אבל כרגע אני סובל מאוד ולא סגור על מה עובר עלי.
אני מרגיש שאני מאכזב את כל העולם וכל מי שסביבי, ואני יודע שחלק גדול מזה זה סתם הראש שלי.
אני לא יודע לנוח, ואני לא יודע להתמודד עם עצמי, ואני לא יודע כלום יותר. אבל אני יודע שאני ממשיך לנצח, וגם הנפילה היום והכעס האדיר והבושה שלי ייגמרו, ואני ארגיש יותר טוב ואמשיך להוכיח את עצמי לעצמי ולנצח.
אני לא יודע אם אני אמשיך לכתוב על זה, אבל אני מרגיש שאני חייב לשתף את זה איכשהו.