מצב הפרוייקטים שלי:

נינטנדו Wii

עובד יופי, קורא משחקי גיימקיוב ווי, שני שלטים עובדים, עומד לשחק עליו זלדה וקלאסיקות מריו, הפרויקט נסגר בהצלחה.

לפטופ של אחותי מ-2015

הותקן עליו אובונטו והוא ח י ה רעה. במקור חשבתי להשתמש בו נטו כשרת להורדות והדפסות תפריטים וגיבויים וכאלה, אבל שימשתי את מסך המגע שלו והוא ממש כיפי. צריך לסיים לנקות אותו ולהבין קצת את לינוקס, ואני חושב שאוכל להשתמש בו באופן יומיומי.

אייפוד 3

עובד יופי. בתכלס ניסיתי להפוך אותו לשרת איירפליי לרומקה אבל שום דבר לא כזה עובד כי הוא ישן מדי. אני אמצא מה לעשות איתו — הוא ממש חמוד. הפרויקט הזה עובר לאייפד 2 שעובד על מערכת יותר חדשה, אבל יש לו בעיית מסך קלילה שאין לי כוח לפתור כרגע.

פלייסטיישן 2

הדגם שלי לא מתאים לפריצת ה-USB אליה אני מכוון, אז מחכה לבדוק אותה על פלייסטיישן של חבר ואז אוכל לפרוץ את שלי. לא דחוף לי מכיוון שיש את הפלייסטיישן 3.

פלייסטיישן 3 (שישב באוטו מי יודע כמה זמן)

המכונה הכי מקרחנת שיצא לי לעבוד איתה — היא תענוג של מערכת לעשות עליה הומברו. אני מפעיל עליה פיפ"א 2000 בעברית בפרשנות של שגיא כהן. אחד המקרחנים, אתם לא מבינים בכלל.

משחק קלאסיקות שמעולם לא שיחקתי כמו שצריך, וממש כיף לי.

סיכום והרגשה

הרגעים של ההישג — שאני גורם לטכנולוגיה ישנה לעשות משהו שהיא לא אמורה לעשות — זה דופמין שהרבה זמן לא הרגשתי כמו שצריך. מרגיש יותר בריא.

אני לא רוצה שהבלוג הזה יהיה חפירה ארוכה על הגמילה שלי ועל התהליך שלי. לפעמים העיסוק בזה משגע אותי ואני נכנס ללופ לא חיובי. עדיף להתרכז בעשייה.